בפרוייקט הזה יגיעו כותבים מהפורום למועדון הבארבי כדי לראות הופעות של אמנים בתחילת דרכם. אותם פורומיסטים יצפו בהופעות של להקות ואמנים צעירים/מתחילים/לא ידועים ולאחר מכן יפרסמו את רשמיהם בביקורות בפורום. כך אנחנו מקווים לעזור לאותם האמנים, ע"י התחלת חשיפתו של הדור הבא של המוסיקה הישראלית.
ד

גבריאלה בהופעה (דני לו, 18.04.2006)

"השיר הראשון שביצעה גבריאלה תפס אותי עם חיוך לא נורמלי. אני זוכר שהקשבתי לו ואמרתי לעצמי שזה כיף מאוד להקשיב למישהי שיש לה בתקליטייה את אותם דיסקים שיש לי. זתומרת, לא בדקתי את זה, אבל אני בטוח שיש לה שם את פטי סמית, ומריאן פייתפול, וקצת פיונה אפל, וקאט פאוור, והרבה פי ג'יי הארווי".

גבריאלה ואסתי יחזקאל בהופעה (הדר ג, 24.04.2006)

"מאסתי יחזקאל לא היו לי כל ציפיות, והיא בהחלט הרשימה לטובה ברוב הפרמטרים. גם אצלה יש כל מיני אלמנטים בשירים שאפשר לחזק, אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכל ייחודי בשוק רווי הזמרות. היא לא נשמעת כמו מסיקה או כורם, או ברגר או קינן או קינן (בעצם אולי כן יש קצת דמיון לרונה), ואם תתמיד ותשקיע בשיפור השירים, ההגשה וביצירת הקהל, אפשר להיות אופטימיים".

תומר ממיה (מארח את שרון קרלן) בהופעה (הדר ג, 06.04.2006)

"בפופ-מיינסטרים, הז'אנר בו בחר לפעול, אתה קם ונופל על הלהיטים שלך. אז בעקרון לכל השירים של תומר ממיה יש פוטנציאל לסינגלים בלי יוצא מן הכלל, אבל הוא עוד לא מצא ביניהם את ה"סיגפו" שלו, שימוטט את גלגל"צ וכל מי שנקרה בדרכו. השיר הזה אולי יבוא דווקא בעתיד - השיר שהכי אהבתי בהופעה הוצג כשיר שנשלף מהמגירה לכבוד שיתוף הפעולה עם שרון קרלן, ושמו "לא עובר לי יום". פה הטקסט לווה בלחן סוחף ויפה, שניצל היטב את היכולות הקוליות של שרון קרלן, ואולי כדאי שגם יקליטו במשותף את השיר הזה וגם אחרים".

נושי פז בהופעה (הדר ג, 18.03.2006)

"הבעיה האמיתית של נושי פז, לטעמי, היא שמאחורי כל הרוק'נ'רול אין שירים טובים. נושי שר שיר, ועוד שיר, ועוד שיר, וכולם נשמעים תבניתיים וצפויים, כאילו שמענו אותם בעבר, וגם אז לא כל כך התרשמנו. יש לי הרגשה שחלק מהבעיה היא הפנייה לדן תורן, "שעזר לי עם המילים". פשוט נדמה לי שדן תורן משפץ ומקבע את השירים, כך שזה יותר מידי "מרגיש נכון", בלי להשאיר את הפינות החשופות, את האמירה האישית והייחודית, אלא שיר שכתוב כהלכה. וכך אנחנו נשארים עם שירים כמו "איש הקרטון" שאתם מכירים עוד לפני ששמעתם, "מרגיש נכון" הצפוי ו"אורז אותך" שאני מוצא כמשעמם".

אייל קופמן והנגרים בהופעה (דני לו + הדר ג, 24.02.2006)

"השירים של קופמן נגררים לאותן תבניות ידועות של מבנים, לחנים, וגם מילים. אני בטוח שהשירים האלו אישיים ומבטאים באמת את רגשותיו, אבל בשבילי זה עדיין לא מספיק. קופמן לא ממש שר ולא מנסה לשיר, אלא יותר מדבר/צועק את המילים, ואולי זה היה עובר אם זה היה ממש Pאנק, אבל זה לא. כך שברוב הזמן יש שירים שלא עניינו אותי במיוחד, שמבוצעים בצורה לא כל כך מעניינת, וזה מסביר למה התחלתי להסתובב שם סביב עצמי, בחוסר מעש".

אדרן בהופעה (דני לו, 09.01.2006)

"הבעייה הגדולה שלי עם אדרן, היא דווקא בטקסטים. אני מוצא את עצמי לא מאמין להם. זה נשמע כאילו הם מנסים בכח לספק להיט שיגיע לרדיו. בכך לגעת בנושאים שמשינה או עברי לידר היו כותבים עליהם, וזה לא נשמע כנה בעיני. מצד שני כלהקה הם כן משדרים המון אהבת מוזיקה ואהבת נגינה ויצירה. אם אני צריך לתמצת אז התחושה היא שזו להקה טובה עם שירים לא מספיק טובים".

קבוצת גוטל בוטל בהופעה (דני לו, 23.12.2005)

"מופע החיים של מוטי פנאן הוא מופע אדיר. אני בכלל לא יודע איך להגדיר אותו. אופרת רוק? תאטרון פרינג'? מיוזיקל? שש דמויות ביזאריות, כל אחת עם תלבושת אחרת עולות לבמה, תופסות כלי נגינה ומתחילות להרביץ אותה בקטעי מוזיקה איכותיים במיוחד. יש שם שוטר, ציפור כתומה, גיבור סופר-על, מדריך בצופים, ועוד".

יונתן כנען בהופעה (הדר ג, 02.12.2005)

"הבעיה היא כשזה לא נשמע כל כך טוב. גם בגלל השירה הלא יפה והקצת מזייפת של יונתן, שהזכירה את זו של תומר בן אפרים, וגם בגלל שהשירים היו קצת מעצבנים. גם להקה שמנגנת היטב ויודעת לשיר קולות רקע יפים במיוחד, לא יכולה לחפות על חומר בינוני. וגם את הרוק הישראלי הזה יש מספיק אנשים כאן שעושים יותר טוב".

גיא סבג בהופעה (דני לו, 21.11.2005)

"עדיין לא החלטתי אם סבג הוא באמת טיפוס תמים שלא מודע לכך שהקלישאות שמרגשות אותו הן מיחזור עייף, או שמא אדם מודע שחושב שמצא את נוסחת הקסם להיות שלמה ארצי הבא. מצד אחד מדובר במוזיקאי מנוסה עם "רזומה" כשותף באסטרל פרוג'קשן, וניסיון בתיקלוט בבירות בעולם. מצד שני - כותרת המשנה של השיר האחרון במופע תחזק יותר את התשובה הראשונה והיא – כמו ילד קטן".

שנצור והרווקים בהופעה (הדר ג, 23.10.2005)

"אם אני אנסה להתנבא, אני אגיד שלדעתי הם לא יגיעו רחוק. לא לרדיו, לא יצברו מעריצים בכל רחבי הארץ, וגם כשהאלבום שלהם "רווק 'נ' רול" יצא, אני לא חוזה לו מכירות מרשימות. אבל כמו הרבה להקות אחרות בסביבה, הם ימשיכו להופיע עוד כמה וכמה פעמים, ימשכו להופעות הרבה חברים וחברים של החברים שיבואו להופעה כי הם באמת נהנים, כי הם יודעים שהופעה של שנצור והרווקים שווה לשעה של רוק'נ'רול מגניב וכיפי".

תנועת המרי בהופעה (הדר ג, 23.10.2005)

"קשה לי להתחבר לפשטות הנאיבית שלהם. אני ממש יכול לדמיין את שגיא ומיטב יושבים באיזו חווה בצפון, האחו הגלילי פרוש לפניהם, כובעי בוקרים על ראשיהם, כותבים שירים על החיים. שירים כאלו שמשקפים פשטות של חיים שקטים, לא את הציניות והקצב של העיר".

מור שטייגל בהופעה (דני לו, 15.10.2005)

"היא שרה בביטחון, יש לה קול ישיר, בטוח. היא מודעת לאיכויות הווקליות שלה, ומשתמשת בהן כאילו מדובר בעוד כלי נגינה. תחשבו על גיטריסט מדהים שדופק סולו גיטרה, זה בערך הרעיון. ושטייגל יודעת להשתמש בקול שלה בצורה חיננית ומרשימה. ובעיקר – נעימה לאוזן. לכן אני חושב שהיא הייתה ראויה להיות הכוכבת הנולדת האמיתית, לזכות לפרגון ופרסום, השמעות ומכירות הולמות".

Solstice Coil בהופעה (דני לו + הדר ג, 02.10.2005)

"השירים לא יורדים מהחמש דקות ויכולים להגיע עד ליותר מתשע, עשירים בחילופים מקצבים ומלודיות, ואת המילים שלהם כמעט ולא ניתן להבין בשל השירה הגבוהה. כתוצאה מכך, הקהל, שברובו חברים שעדיין לא מכירים את הדיסק, מתקשה לשמור על ריכוז, ומידי פעם רואים אנשים מדברים, יוצאים החוצה או משחקים בסלולרי".

זבל בהופעה (הדר ג, 10.09.2005)

"השאלה הגדולה היא עם הם מצליחים ליצור מהמוזיקה הזאת גם אמירה אישית שתמנע מהם להיות סתם חיקוי. משמיעה ראשונה, המסקנה בינתיים היא כן, שבעזרת העברית, הסביבה והכישרון, הם יכולים לעמוד בזכות עצמם".

עמית פרידמן בהופעה (דני לו, 05.09.2005)

"בהגדרה יבשה מדובר ברוקנרול. רוקנרול כיפי, עשיר ומעניין. רוקנרול של פעם. לעמית פרידמן יש שירים והרכב מספיק טובים בשביל להיות להקת רוק ישראלי "ננינטיזי" מעולה. רק חבל שהקהל שלו הוא 20 חברים".

יעל הדר בהופעה (דני לו, 29.08.2005)

"השירים של יעל הדר הם מאוד קליטים, אתה עומד מולה ואחרי כמה דקות אתה לא יכול להתנגד לזה, אתה מוצא את עצמך מהנהן עם הראש, מחייך. אז כן, חשבת שבחיים בחיים לא תהנה ממופע היפ הופ/ראפ, שגם אם ישלמו לך לא תסכים להודות שיש בזה משהו טוב, או שיש מישהו שעושה את זה טוב. והנה - מצאת את עצמך בפעם הראשונה (!) מתבדה. בפעם הראשונה מגלה שאפשר גם אחרת".

סינרגיה וכלא6 בהופעה (הדר ג, 24.08.2005)

"אתם מכירים את סינרגיה? אם אני צריך להגדיר אותן בשתי מילים, ההגדרה תהיה רוק'נ'רול לנוער. הרוק שסינרגיה עושים הוא מאוד נקי וקליט. הוא אמנם עתיר דיסטרושנים, אך לרגע הוא לא נשמע כבד, והלחנים כל-כך קליטים וצפויים, שמספיק לשמוע את הפזמון הראשון בשביל להצטרף לשירה בפזמון השני".

מלכה באיה בהופעה (הדר ג, 08.08.2005)

"כמה כבר אפשר להקשיב לטקסטים האלו על זה שכל ישראל חברים, השמש שזורחת מעל ישראל ופלשתין, על הטבע שנעלם, על שירי תודה לאלוקים ועל ההיא שרוקדת. אז תגידו שצריך לבוא בראש אחר למוזיקה הזו, שצריך לשתות משהו, לעשן משהו ולהבין שאין כמו ג'ה או משהו כזה. אני חושב על שוטי הנבואה, שהשפעתם הכבדה שוררת על ההופעה".

Frenzy וג'ק בקופסה בהופעה (הדר ג, 20.06.2005)

"לאחר התארגנות קצרה מאוד עולים לבמה חברי להקת ג'ק בקופסה (שם זמני), הם פשוט מתחברים, מנסים כמה ריפים של לד זפלין ומתחילים לנגן. אאוץ'. הסאונד שלהם נוראי, הסולן לא יודע לשיר, והנגינה שכונתית עד רעה, אבל מה, הם שרו שיר בעברית עם חריזה של "תשובה" ו"אהבה", ועל זה שהרוק'נ'רול לא מת, אז מי אני שאתלונן".

אטליז בהופעה (הדר ג , 18.05.2005)

"הסגנון השולט הוא מטאל, אבל לא כזה ששמעתי אי פעם, חוץ מבחלק מהשירים של אינפקציה כמובן. לא רעש לשם רעש, אלא קטעי גיטרות חזקים, מהירים, מדויקים, שמנווטים ע"י מקצבי תופים בלתי אפשריים, שנשמעים כמו כל דבר חוץ מהבנאלי. אבל כאמור, זה לא נשאר שם, וגולש משם לבלדות, בריט-פופ, מזרחי, אפילו בוסה-נובה קצת, וגם השירים נעים בין נעימות קליטות ויפות, ליצירות ארוכות, חזקות ומורכבות. אטליז גורמים לי להניח את הגיטרה האקוסטית, לחבר את החשמלית, ולנסות לנגן ריפים של מטאל, שזה סגנון שמעולם לא התחברתי אליו".

דני גלבוע ומשמרות הצניעות בהופעה (הדר ג , 03.05.2005)

"נקודת המפנה הגיעה בערך בחצי בהופעה. דני התחיל לנגן שיר לבדו, ומיד הקהל מחא כפיים. כנראה שהם כבר הכירו את השיר, וידעו כמה הוא טוב. כמו השירים הבאים שהוא שר, הסגנון עדיין נשאר באיזור הרוק השגרתי, אבל הם יותר קליטים ולהיטיים, ובמקרה הזה, בסגנון הזה, להיטי זה טוב. וכך קבלנו שיר יפה כמו "מפחדת", שנשמע קצת כמו תופעת דופלר, "קחי אותי" שמושמע מידי פעם ב-88 והוא כמו השיר הטוב ביותר שדני ליטני לא שר, ועוד שירים שבאמת נשמעו טובים יותר, הן בלחן והן בטקסטים, ולא מעט בזכות אורי ראובן שהמצוין בגיטרה".

שחם אוחנה בהופעה (הדר ג, 20.04.2005)

"ולא קל להופיע מול קהל שלא אמור להכיר כמעט שום שיר בהופעה, בטח לא אם בחלק מההופעה אתה מנגן שירים מהאלבום הבא שאתה מתכנן. אבל שחם פתר את זה יפה: הוא עלה עם להקה גדולה ומצוינת.. הם עשו שני שירים שנושאים את השמות הקוטביים - "אמבה" ו"כאב" אבל נשמעים די דומה - פאנק גרובי חם ומרקיד, עם נגינה מעולה. דומה לפאנק'נ'שטיין, אבל בעברית זה נשמע הרבה יותר מקורי ואמיתי. חלק מהקהל כבר קם לרקוד, השאר גם שומרים על עניין - ויותר מכל, שחם נראה בעננים".

דבק בהופעה (הדר ג , 01.04.2005)

"ובעודי יושב בבארבי ורואה את ההופעה, שהיתה שונה לחלוטין ממה שזכרתי מהם, שמתי לב שמתופף הלהקה, נדב ברקן, מאוד מזכיר לי מישהו. חשבתי חשבתי, ואז עליתי על זה, שברקן הסתפר ועכשיו הוא דומה מאוד ללא אחר מאשר כוכבה הקרואטי הגדול של קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב – ניקולה וויצ'יץ'. ואז זה התבהר לי – כלל לא מדובר כאן בלהקת רוק, מדובר כאן בקבוצת רוק!".

טל וייס ונערות האמצע בהופעה (הדר ג , 29.03.2005)

"אני לא מוצא את השורות האלו שאומרות הרבה במעט, אבל אולי אצל טל השימוש במילים הוא שונה, יותר ככלי נגינה, שתפקידו פחות בצד האינטלקטואלי ויותר בהשראת האווירה. למשל כאשר היא שרה את הסינגל הראשון שלה מלפני כמה שנים: "הו, יום אפור / מאיפה באת / הו, יום אפור / במיוחד בשבילי", אין כאן שום דבר גאוני, אבל שזה בא עם ההגשה שלה על המוזיקה הנכונה, היא מצליחה להעביר את ההרגשה. את המשמעות של יום אפור אנחנו יכולים להשלים בעצמנו".

Right on Time בהופעה (הדר ג , 19.03.2005)

"אולי זה אני והאוזן שלי שרגילה לרוק סטנדרטי יותר, אבל הרגשתי שמרוב מלודיות ומקצבים עשירים ומורכבים של כל אחד מהם, השיר אובד, ולחלוטין לא נקלט. טוב, זו בעיה ידועה ברוק פרוגרסיבי, שמתרכז יותר ביכולות הנגינה מאשר בשיר, שאותו יש להעביר, אבל הפעם זה היה קצת שונה. קודם כל, זה היה יותר פרוגרסיב מרוק, משולב עם ג'אז ופיוז'ן, לא כל-כך ברור. שנית, כן היתה כאן מחשבה על השיר, ולא רק על הנגינה. כן היו סולואים פה ושם, אבל הם באו במקום שלהם בשיר ולא היוו את עיקרו".

נערות ריינס, חרדל, 951 ומים בהופעה (הדר ג , 28.02.2005)

"רגע לפני שחרדל עלו לבמה קרה משהו קצת מוזר. האנשים שכיוונו את הגיטרות וסדרו את הבמה, עטו עליהם מסכות לבנות. כל הסצינה הזו היתה קצת מאיימת, סליפנוט בובות בארבי לידם. אני כבר ציפיתי להופעת דת' מטאל של שוחטי כבשים ומעלי נשמות חתולים, שישאגו עלינו שירים על מוות, רצח וכריתת איברים. אבל אז הם התחילו לנגן...".

שירי אמיר בהופעה (טיסה 714 , 22.02.2005)

"שירי אמיר, מכוונת אל מרכז הקונצנזוס של האוזן המוזיקלית הישראלית וזה מצליח לה. בלי קריצות מיותרות לכיוונים מחוספסים, היא יוצרת סט של 10-12 שירים יפים, עגולים, מלודיים מאוד, המספקים את מבוקשו של כל חובב מיינסטרים ורוק רך. למעט "כל מה שקורה לי" של יונה וולך ו"שיר ערש" של נתן אלתרמן וסשה ארגוב, השירים אישיים ומקוריים. לבולט מביניהם, "עכשיו תבואי", שבוצע פעם נוספת במהלך ההדרן, יש גם סיכוי מצוין להצליח כסינגל רדיופוני, אם אתם לוקחים אותי כמדגם מייצג".

ישיבת ירח בהופעה (הדר ג , 06.02.2005)

"יום לפני ההופעה של "ישיבת ירח", הייתי בהופעה של שלום גד, שבשלב מסוים אמר: "השיר הבא נכתב לטלנובלה חדשה – גיהינום, גן עדן והאשה של סמי". שלום גד כמובן צחק, אבל כש-"ישיבת ירח" הציגו את שירם "רצה במהירות האור" כשיר שנכתב לטלנובלה "השיר שלנו", הם לא צחקו. הם אפילו קצת התבאסו שהשיר לא נכנס לתכנית".

קוראל ואלי בהופעה (הדר ג , 22.01.2005)

"אני חושב שהאינדיקטור המשמעותי להנאה שלי מההופעה היה זה שהתחלתי לנוע לצלילי השירים, לא בדיוק לרקוד, אבל הם בהחלט הרשימו אותי עד כדי כך שהם יזיזו אותי, וזה לא מעט, אני לא זוכר שזה קרה בהופעה של להקה צעירה אחרת בפרוייקט. כן, אמנם הם זקוקים לעוד קצת ליטוש בהופעה שלהם לפני שיהפכו ללהקה מצוינת של ממש, אבל כבר עכשיו יש מה לדבר. בכלל, אני לא יודע כמה זמן הם קיימים, אבל הנקודה הכי גדולה שאני זוקף לחובתם זה שלא שמעתי עליהם עד עכשיו. יש להם את הכלים להצליח, לפחות בארץ, אז קדימה לעבודה. להופיע, עוד ועוד ועוד".

יגאל שפירא בהופעה (טיסה 714 , 10.01.2005)

"זה לא רק שהשירים נשמעים דומים מדי, זו גם העובדה שהוא פשוט לא מספיק כריזמטי בשביל להקה. הרכב פשוט גדול עליו. את ההוכחה לכך קיבלתי בחלק בו ניגנו יגאל שפירא וערן וויץ בלבד. "תשקרי" שהיה השיר הראשון בפורמט הזה, היה גם השיר הטוב ביותר בהופעה".

דודי בר-דוד בהופעה (טיסה 714, 05.01.2005)

"מה שלא יהיה, העובדה שדודי בר-דוד איננו הטעם המוזיקלי שלי, איננה גורעת מהכישרון שלו, מהעובדה שהוא פרפורמר מצוין, מהיכולת שלו להעמיד להיטים ואפילו (ואני ממש לא מגזים) להיות אליל טינאייג'רים של ממש. כמו שאמרתי בהתחלה, נראה לי שדווקא מאוד חסר פה איזה מישהו חדש שיצרח אל (ועל) בני הנוער "רוצים שינוי ! רוצים שינוי !" ".

אמיר דדון והחברים מהצפון בהופעה (הדר ג , 27.12.2004)

"להדרן חוזר דדון עם שיר חדש (אפילו בסט כתוב "שיר חדש", עוד אין לו שם?) ואז עובר לבלוז של בי.בי. קינג. את המקור אני לא מכיר אבל גירסת הצפונים נשמעת טוב, והדבר הבולט בו היה השירה של דדון – מצחיק, אבל באנגלית הוא נשמע יותר טוב. עם בעברית הוא מזכיר קצת את מוש בן-ארי, באנגלית זה דומה יותר לברוס ספרינגסטין".

מתיתיהו ולהקתו בהופעה (הדר ג , 19.12.2004)

"לבמה עולים חמישה חברים, עושים סידורי סאונד אחרונים, אני מחזיק חזק את המעקה ונכנס להיכון, והם מתחילים לנגן. אה, זה דווקא נחמד. נחמד מאוד אפילו. רגאיי-סקא שכזה, קופצני וקליל, שאני מזהה דווקא עם להקות בריטיות כמו Madness וה-Specials. יעקב מאוטנר נותן אחלה קצב בתופים, נעם קינג (שמנגן ב"רעשקט") מסלסל בסקסופונים, דורי מסמפל כל מיני קולות במחשב (מזכיר קצת את סקולמאסטר רק ממוחשב), ובמיוחד השניים שמחזיקים את ההופעה מתחילתה ועד סופה – שרון זכרי בגיטרות ואיתם בגיטרה בס, שמפליאים ומיומנותם ובגרוביותם".

מור שטייגל בהופעה (הדר ג , 30.11.2004)

"אני מתנצל מראש על הבוטות, אבל היה לי ממש משעמם. הרגשתי שהכל היה כה בנאלי וצפוי. עובר שיר ועוד אחד ועוד אחד, ושום דבר בהופעה לא זז. כל שיר נשמע כמו קודמו, באף אחד אין משהו קצת ניסיוני, קצת מאתגר, מחדש או שונה. עוד שיר על אהבה נכזבת או מתממשת, או על הבטחון העצמי של עצמה, והכל בשפה כה בסיסית ורגילה, עם כתיבה שבלונית, בקושי מטאפורה או דימוי לרפואה. הלחנים גם הם נשארים בבינוניות, וכתוצאה מכך גם בנגינה אין משהו מיוחד- כי נדמה שכל התחכמות בנגינה פשוט לא תתאים לשיר".

מים בהופעה (טיסה 714 , 17.11.2004)

"השירה של ביקובסקי איננה מהמרשימות. הוא לא ניחן ביכולת ווקאלית מדהימה, אך הוא נכנס לקבוצה אחרת של זמרים כדוגמאת: יהלי סובול, עמיר לב וערן צור שגדולתם נמדדת ביכולתם להפוך את החיסרון הקולי הקיים אצלם על הנייר, ליתרון ולמותג המשרת את הטקסט ואת האווירה שהשירים רוצים לשדר. במקרה של מוטי, זה בולט יותר בשירי אווירה כמו: "אי האמת" או "אנחנו שטים", אך גם בשירים קליטים יותר כמו: "צפצוף באוזניים" או "יורד לים" הנהדר. שני האחרונים יכולים להשתלב ברדיו בקלות, בעיני, וגם להצליח".

ערב להקות פרוגרסיב בבארבי (טיסה 714 , 10.12.2004)

"קו המחשבה של מארגני הערב, שהדרך הטובה ביותר לחשוף להקות פרוגרסיב לקהל הרחב, עוברת דרך ערבי להקות כאלה, הוא קו נכון מאוד לדעתי. אמנם, זה לא מה שיהפוך את הקהל הרחב לחובב פרוגרסיב מושבע, אך זאת גם לא הכוונה. במסגרת ערבים כאלה, יכולים מוזיקאים שאוהבים את הז'אנר להכיר, ליצור קשרים, להקים הרכבים ולאט לאט גם לצבור קהל. ככה בדיוק נבנות סצנות".

גאולה34 בהופעה (Fi_Fi, 23.08.2004)

"כל חברי הלהקה משתתפים בעיבודים, כשבביצוע השירים יש חלוקת תפקידים ברורה - מי שכותב את השיר שר אותו. חוץ מהמתופף, כולם שרים. אפילו הבסיסט ג'ונדו (שלדעתי הוא מעריץ נסתר של עמיר רוסיאנו) שר שיר אחד".

מים בהופעה (Fi_Fi, 21.07.2004)

"והכל כל-כך יפה, ורק הולך ומתייפה משיר לשיר. שגיא צורף על הבס וגידי רז על הגיטרה נותנים מאחורי ביקובסקי מופע שלם עם הגיטרות שלהם, וכשביקובסקי עוזב את עמדת המיקרופון ומצטרף אליהם תוך כדי נגינה של איזה סולו ממיס, זה כבר הופך למחזה מדהים. כאילו הם מופיעים מול 30,000 איש. כל אחד מהם נותן את כל כולו בכל פריטה. כל אקורד זורם בתוכם רגע לפני שמתפרץ החוצה ומציף את הבארבי בצלילים עוצמתיים שנותנים לך תחושה של מערבולת, או של ים, ואני בכלל לא ידעתי שהולכים לצלול".

אביב מארק והפילהרמונית בהופעה (הדר ג, 13.07.2004)

"עזבו אתכם ממלודיות, הרמוניות, מקצבים ובלדות, תכינו את עצמכן להרבה דיסטורשן, פידבקים, תופים הולמים, בס מרעיד. אין טעם להעביר את הסלולרי למצב של רטט, כי אם יהיה לכם צלצול איש לא ישמע, ואם ברק שליט יפרוט על הבאס אתם תרגישו את הפלאפון רוטט בכיס. יהלי סובול ייתן פידבק צורם מהמגבר, ואז יוסיף לו סולו גיטרה כמו שלא חשבתם שהוא יכול לתת. ואביב, אביב ינסר את הגיטרה עד שהמיתרים יקרעו - והם יקרעו, ויזעק למיקרופון את השירים שלו, שהם פשוט טובים".

תנועת המרי בהופעה (Fi_Fi, 10.07.2004)

"כל מה שנותר לי לעשות הוא להמליץ שוב מכל הלב על הלהקה הזאת, שהיא נפלאה, קסומה ובאמת טובה. מי שפספס את ה"הופעה השנתית שלהם בבארבי", כמו שאמר שגיא אילנד, יוכל להיווכח בעצמו בהופעה הבאה, שאין לי מושג מתי היא תהיה, אבל אני מקווה שלא נצטרך לחכות יותר מדי זמן. בינתיים - גשו לבמה חדשה ותורידו את הסקיצות. לא עושים היום עוד מוסיקה כזאת... ואל תתפלאו אם יהיה לכם חשק פתאומי לצאת קצת אל הטבע".

דבק בהופעה (Fi_Fi, 29.06.2004)

"איזה כיף זה לבוא להופעה בלי שום ציפיות, היכרות מוקדמת או המלצות. לבוא עם ראש ריק ממחשבות על מה שאתה הולך לשמוע, לא לדעת שום דבר על האמן ולגלות להקה נהדרת כמו "דבק". כבר בשיר הראשון ידעתי שאוהב גם את מה שאשמע בהמשך. היה להם צליל ידידותי, בנוסף להרבה אנרגיות טובות, שגרמו להם להישמע טוב בעיניי על ההתחלה".

SkyCrack בהופעה (הדר ג, 30.06.2004)

"ההשפעות שלהם הן חיצוניות בלבד - קולדפליי, Ash, רדיוהד של The Bends, ועוד כל מיני להקות בריטיות מצוינות מעשר השנים האחרונות, עם קצת רוק אמריקאי במקצבים. אז למרות שלפעמים אפשר לזהות איזה מהלך של קולדפליי או אפקט רדיוהדי פה ושם, המוזיקה של SkyCrack שומרת על מקוריות, ומצליחה להשמע שונה, אפילו בז'אנר כמו שלהם, שנדמה שכבר מוצה. חברי הלהקה מנגנים מצוין וכל השירים נשמעים מהוקצעים ובשלים, והעבודה הרבה עליהם מורגשת".

עמית פרידמן בהופעה (Fi_Fi, 21.06.2004)

"יש בו משהו מקסים בעמית פרידמן. קול מיוחד ודי גבוה שבלט לטובה מהרגע הראשון, לחנים מלודיים מתוקים ויפים, מקצבי תופים שמקשים על הישיבה (משהו בסגנון "That Thing You Do" של ה"וונדרס") ובכלל אווירת סיקסטיז שמחה ונעימה".

עופר שריקי, אסף ארליך ורם אוריון בהופעה (הדר ג, 20.06.2004)

"הקטע המרגש בהופעה לא היה במהלך שיר, אלא במהלך קטע קישור, בו סיפר שריקי על חלום שחלם לילה קודם. ובחלום מופיע עופר מול בארבי ריק למחצה, כמו במציאות, ומצידיו חברים שלו שמתווכחים על כמות הקהל. ולפתע עופר התעורר לשמע דיבורים מהטלוויזיה הדלוקה, שם הסבירו חכמים יהודים שהאדם צריך להיות שמח בחלקו. אז ככה הוא, הסביר לנו שריקי, שמח בחלקו. זה נשמע פשוט, אבל זה היה גילוי לב די מרשים של יוצר מתחיל בישראל שעוד לא מצא את הקהל שלו".

בית הבובות בהופעה (הדר ג, 08.06.2004)

"מסתבר שמנהיגי הלהקה וכותבי החומרים הם שני חבר'ה ארוכי שיער העונים לשמות איתי שיף ואמיר אטיאס, ששהו בשנים האחרונות בדרום אמריקה וכתבו שם שירים, שנפוצו כמו אש ביערות הגשם בקרב המטיילים ביבשת. אמיר ואיתי חזרו לארץ, פגשו את נתן סלומון שהפיק להם את השירים והאלבום, וגם את שאול מזרחי וניצן זעירא שעשו מזה דיסק. ההופעה הזו היתה ככל הנראה אחת הראשונות של ההרכב - לפחות לפי ההתרגשות שהיתה ניכרת עליהם, וגם כי בהדרן הם פשוט ביצעו שלושה שירים שכבר נוגנו קודם לכן בהופעה".

עדי מדנס בהופעה (Fi_Fi, 07.06.2004)

"כאילו חוץ מנושא הצמחונות אין לו הרבה מה לומר או לחדש, וכמה שירים כבר אפשר לכתוב על צמחונות? אז רוב השירים עסקו כמובן ביחסים, מנקודת מבטו של הלוזר החמוד, הביישן והנחמד (מדי). השיר השלישי בהופעה היה על נושא אחר - חבר שנהרג בתאונת דרכים ביום הולדתו ה-18 - "מאז שנהרגת". קשה לי להגיד שהתרגשתי גם מזה. זה לא שאני חסרת לב, אבל שוב - הטקסטים השטחיים שחזרו לאורך כל ההופעה הפריעו לי להנות מהשירים כמכלול, והם בעצם היו הבעיה העיקרית שלי עם ההיכרות הכמעט ראשונית הזאת עם עדי מדנס".

ננוצ'קה בהופעה (Fi_Fi, 29.05.2004)

"את הסגנון של ננוצ'קה קשה לי להגדיר. זה לא מהיר מדי, לא רועש מדי, רוב הזמן שמח וקצבי ובעיקר – ייחודי. השירים עומדים על אותו קו מוזיקלי אבל לא נשמעים דומה מדי אחד לשני. זה בהחלט לא רוקנ'רול בסיסי. יש בו קצת מהכל, או לפחות מהרבה – רוק עם לחנים רוסיים כאלו פה ושם, משולב בפאנק ואפילו קצת קאנטרי. זה אולי נשמע לכם כמו בלגאן שלם, אבל דווקא עובד יפה מאוד, מסתבר".

ננוצ'קה בהופעה (הדר ג, 29.05.2004)

"יהלי סובול מזכיר לא פעם את התקופה של מוניקה סקס בניו-יורק, אותה הוא מתאר כתקופה מאוד פורייה ויצירתית, וכן נראה שהשהות הארוכה של הפליינג בייבי בחוף המערבי היא זו שעשתה אותם ללהקה כה מחוברת מוזיקלית – ועכשיו אפשר להוסיף את ננוצ'קה לרשימה הזו. כנראה שבאמת הריחוק הזה מהארץ והריכוז במוזיקה בלבד מביא תוצאות שאי-אפשר להתעלם מהן".